לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים 12 פרקים

ספרייה / הלכה / משנה תורה / מפרשים / לחם משנה / ספר מדע / לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים / לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ד׳

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ד׳

מהדורה: תורת-אמת

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ג׳:י׳ » « לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ה׳:א׳

מקור: משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ד׳

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

מַדִּיחֵי עִיר מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי אֵלּוּ נִסְקָלִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֶלָּא הִדִּיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי עִירָם עַד שֶׁעָבְדוּ אוֹתָהּ. וְאַנְשֵׁי הָעִיר הַמֻּדָּחִין נֶהֱרָגִין בְּסַיִף וְהוּא שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ שֶׁקִּבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם בֶּאֱלוֹהַּ. וְאַזְהָרָה לַמַּדִּיחַ מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ:

2 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

אֵין הָעִיר נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מִתּוֹכָהּ וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט שֶׁנֶּאֱמַר מִקִּרְבֶּךָ דברים יג יד "וַיַּדִּיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי עִירָם". וְעַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ שְׁנַיִם אוֹ יֶתֶר עַל שְׁנַיִם שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג יד "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם". וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּ רֻבָּהּ. וְיִהְיוּ הַמֻּדָּחִין מִמֵּאָה וְעַד רֻבּוֹ שֶׁל שֵׁבֶט. אֲבָל אִם הֻדַּח רֻבּוֹ שֶׁל שֵׁבֶט דָּנִין אוֹתָם כִּיחִידִים שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג טז "ישְׁבֵי הָעִיר" לֹא כְּפָר קָטָן וְלֹא כְּרַךְ גָּדוֹל. וְכָל פָּחוֹת מִמֵּאָה כְּפָר קָטָן. וְרֻבּוֹ שֶׁל שֵׁבֶט כְּרַךְ גָּדוֹל. וְכֵן אִם הִדִּיחוּהָ נָשִׁים אוֹ קְטַנִּים אוֹ שֶׁהִדִּיחָהּ יָחִיד אוֹ שֶׁהֻדְּחָה מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהֻדְּחוּ מֵאֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ מִחוּצָה לָהּ אֵין דָּנִין בָּהּ דִּין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּיחִידִים שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְסוֹקְלִין כָּל מִי שֶׁעָבַד וּמָמוֹנָן לְיוֹרְשֵׁיהֶן כִּשְׁאָר הֲרוּגֵי בֵּית דִּין:

4 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

אֵין אַחַת מֵעָרֵי מִקְלָט נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז ב "בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" בְּאַחַת עָרֶיךָ. וְלֹא יְרוּשָׁלַיִם נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְיַחֲרִיבוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין בֵּית דִּין אֶחָד עוֹשֶׂה שָׁלֹשׁ עֲיָרוֹת הַנִּדָּחוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ מְרֻחָקוֹת עוֹשֶׂה:

4 סנהדרין פתח ↗

וְתִיפּוֹק לִי דְּ״מִקִּרְבֶּךָ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא מִן הַסְּפָר? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּדָרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא.

5 אדרת אליהו פתח ↗

לאמר. אמרו סנהדרין קי״א ע״ב אנשי עיר הנידחת הרי אלו כיחידי' וצריכין ב' עדים והתראה זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה לפיכך ממונ' פלט והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד והוא תמוה דזה חומר ביחידים וכו' היה צריך לומר אחר המימרא או שהיו מדיחיה חוצה לה הרי אלו כיחידי' זה חומר ביחידים וכו' אבל הנראה שעיר הנידחת אינם צריכין עדים והתראה ואף שבגמרא אמר שמעמידים עדי' לכל אחד זהו קודם שנעשו עיר הנידחת אבל יחיד צריך עדים והתרא' נמצא רבים חמורי' מיחידים וכן פי' הרמב״ם ועיין בלחם משנה פ״ד מהלכות עכו״ם הלכה ה' ולכך קאמר אח״כ זה חומר ביחידים שלעיל אמר שמרובים חמור וכאן להיפוך היחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט והמרובים בסייף לפיכך אבד פי' שהגוים מיתתן בסייף ורבים שנדחו הם כגוים ולכך מיתתן בסייף וממונם אבד שבגוים היתיר ממונם ועשם הפקר אבל יחידים בסקילה והרי הם כישראל והרוגי ב״ד נכסיהם ליורשים לכך ממונם פלט:

6 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

וְהֵיאַךְ דִּין עִיר הַנִּדַּחַת. בִּזְמַן שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְהֵעָשׂוֹת עִיר הַנִּדַּחַת. בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שׁוֹלְחִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין עַד שֶׁיֵּדְעוּ בִּרְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהֻדְּחָה כָּל הָעִיר אוֹ רֻבָּהּ וְחָזְרוּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אַחַר כָּךְ שׁוֹלְחִים לָהֶם שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְהַזְהִירָם וּלְהַחֲזִירָם. אִם חָזְרוּ וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה מוּטָב וְאִם יַעַמְדוּ בְּאִוַּלְתָּן בֵּית דִּין מְצַוִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶן לַצָּבָא וְהֵן צָרִין עֲלֵיהֶם וְעוֹרְכִין עִמָּהֶן מִלְחָמָה עַד שֶׁתִּבָּקַע הָעִיר. כְּשֶׁתִּבָּקַע מִיָּד מַרְבִּין לָהֶם בָּתֵּי דִּינִין וְדָנִים אוֹתָם. כָּל מִי שֶׁבָּאוּ עָלָיו שְׁנֵי עֵדִים שֶׁעָבַד כּוֹכָבִים אַחַר שֶׁהִתְרוּ אוֹתוֹ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ. נִמְצְאוּ כָּל הָעוֹבְדִים מִעוּטָהּ סוֹקְלִין אוֹתָן וּשְׁאָר הָעִיר נִצּוֹל. נִמְצְאוּ רֻבָּהּ מַעֲלִין אוֹתָן לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וְגוֹמְרִין שָׁם דִּינָם וְהוֹרְגִין כָּל אֵלּוּ שֶׁעָבְדוּ בְּסַיִף. וּמַכִּין אֶת כָּל נֶפֶשׁ אָדָם אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חָרֶב טַף וְנָשִׁים אִם הֻדְּחָה כֻּלָּהּ. וְאִם נִמְצְאוּ הָעוֹבְדִים רֻבָּהּ מַכִּים אֶת כָּל הַטַּף וְנָשִׁים שֶׁל עוֹבְדִים לְפִי חָרֶב. וּבֵין שֶׁהֻדְּחָה כֻּלָּהּ בֵּין שֶׁהֻדְּחָה רֻבָּהּ סוֹקְלִין אֶת מַדִּיחֶיהָ וּמְקַבְּצִין כָּל שְׁלָלָהּ אֶל תּוֹךְ רְחוֹבָהּ. אֵין לָהּ רְחוֹב עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ בּוֹנִין חוֹמָה חוּץ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּכָּנֵס לְתוֹכָהּ שֶׁנֶּאֱמַר אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ. וְהוֹרְגִין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר בָּהּ וְשׂוֹרְפִין אֶת כָּל שְׁלָלָהּ עִם הַמְּדִינָה בָּאֵשׁ. וּשְׂרֵפָתָהּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג יז "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ":

9 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

שַׁיָּרָא הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם עָבְרָה בָּעִיר הַנִּדַּחַת וְהֻדְּחָה עִמָּהּ. אִם שָׁהֲתָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם נֶהֱרָגִין בְּסַיִף וּמָמוֹנָם אָבֵד וְאִם לָאו הֵן בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָם לְיוֹרְשֵׁיהֶן:

10 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

נִכְסֵי אַנְשֵׁי מְדִינָה אַחֶרֶת שֶׁהָיוּ מֻפְקָדִין בְּתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן אַחֲרָיוּת אֵין נִשְׂרָפִין אֶלָּא יַחְזְרוּ לְבַעֲלֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג יז "שְׁלָלָהּ" וְלֹא שְׁלַל חֲבֵרְתָהּ. נִכְסֵי הָרְשָׁעִים שֶׁהֻדְּחוּ שֶׁהָיוּ מֻפְקָדִין בִּמְדִינָה אַחֶרֶת אִם נִקְבְּצוּ עִמָּהּ נִשְׂרָפִין בִּכְלָלָהּ וְאִם לָאו אֵין מְאַבְּדִים אוֹתָם אֶלָּא יִנָּתְנוּ לְיוֹרְשֵׁיהֶם:

12 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

בְּהֵמָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁנִּשְׁחֲטָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה כְּשׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁנִּשְׁחַט. שְׂעַר הָרֹאשׁ בֵּין שֶׁל אֲנָשִׁים בֵּין שֶׁל נָשִׁים שֶׁבָּהּ מֻתָּר בַּהֲנָאָה אֲבָל שֶׁל פֵּאָה נָכְרִית הֲרֵי הוּא מִכְּלַל שְׁלָלָהּ וְאָסוּר:

14 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁבְּתוֹכָהּ תְּמִימִים הֲרֵי הֵן קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְיָמוּתוּ. וּבַעֲלֵי מוּמִים הֲרֵי הֵן בִּכְלַל בְּהֶמְתָּהּ וְנֶהֱרָגִין. הַתְּרוּמוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ אִם הִגִּיעוּ לְיַד כֹּהֵן יֵרָקְבוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵם נְכָסָיו. וְאִם עֲדַיִן הֵן בְּיַד יִשְׂרָאֵל יִנָּתְנוּ לְכֹהֵן שֶׁל מְדִינָה אַחֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְסֵי שָׁמַיִם וּקְדֻשָּׁתָן קְדֻשַּׁת הַגּוּף:

15 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנְזוּ:

1 מדיחי עיר ישראל הרי אלו נסקלין. זה פשוט ושם בפ' חלק מבואר:

2 ואזהרה למדיח וכו'. בפרק ארבע מיתות סנהדרין דף ס"ג בברייתא. דבר אחר לא ישמע על פיך אזהרה למסית ולמדיח וכו':

3 אין העיר נעשית וכו'. שם בפרק חלק:

4 ויהיו המודחים ממאה ועד רובו של שבט. בפ"ק דסנהדרין דף ט"ו ע"ב מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן בברייתא ור' יונתן סבר ממאה ועד רובו של שבט והגירסא שלנו בספרי רבינו הוא אבל לא הודח רובו של שבט וכו' ובודאי דהוא ט"ס וצ"ל אבל אם הודח רובו של שבט דס"ל דרובו של שבט דנין אותם כיחידים כמו שכתב לקמן ורובו של שבט כרך הוא. וא"ת הא אמרינן בגמרא דסנהדרין ואפילו רבי יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כלו לא משמע מיהא דרובו אמר ואיך קאמר רבינו דעד רובו הוי עד ולא עד בכלל י"ל דס"ל דמאי דהקשה כן בגמרא אפילו אם תרצה לדחוק ולומר דעד ועד בכלל לא קאמר ר' יונתן אלא רובו אבל כולו לא. ואם תאמר מי דחקו לרבינו לפרש כן וי"ל דהסברא דחקתו דודאי סבירא לן בכל התורה כלה רובו ככולו:

5 או שהודחו מאליהן וכו'. שם דף קי"ב איבעיא להו הודחו מאליהן מהו וכו' ת"ש הדיחוה נשים וכו' ודחו הנך בתר נפשייהו גרירי וכו'. ויש לתמוה על רבינו כיון דבעיין לא איפשיטא למה פסק דאינה נעשית עיר הנדחת הא אע"ג שהוא קולא לענין הממון שהוא ליורשיהן היא חומרא לענין המיתה שהיא בסקילה החמורה. וי"ל דמשום דהפשטן רצה לפשוט דאינה נעשית עיר הנדחת אע"ג דדחה הדוחה מ"מ משמע ליה כדברי הפשטן כיון שאין סברא לפסוק בחד צד יותר מהאחר:

6 אין דנין וכו'. משנה בריש סנהדרין:

7 אין אחת מערי המקלט וכו'. במרובה דף פ"ב אמרו ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת משום דכתיב עריך וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואם כן אינה עריך ומהאי טעמא גופיה משמע ליה לרבינו דעיר המקלט אינה נעשית עיר הנדחת מפני שאע"פ שמתחלה נתחלקה כיון שנתנום אינם נקראים שעריך דשעריך משמע שהם שעריך בכל עת ובכל זמן, והראב"ד ז"ל בהשגות אין דעתו כן:

8 ואין עושין עיר הנדחת כו' כדי שלא יכנסו וכו'. פ"ק דסנהדרין דף ט"ז: בגמרא אמר טעם זה והקשו ותיפוק ליה דמקרבך אמר רחמנא ולא מן הספר ותירצו רבי שמעון הוא דדריש טעמא דקרא, אע"ג דאנן לא קיימא לן כר"ש כמו שנבאר בהל' מלוה ולוה פ"ג מ"מ כתב רבינו טעם זה שהוא נכון ולא נפקא לן לענין דינא ולא מידי:

9 ואין ב"ד אחד עושה שלש עיירות הנדחות וכו'. בגמרא דף ט"ז ת"ר אחת אחת ולא שלש אתה אומר אחת ולא שלש או אינו אלא אחת ולא שתים כשהוא אומר עריך הרי שתים אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש זמנין אמר רב בב"ד אחד הוא דאין עושין הא בשנים ושלשה בתי דינין עושין וזמנין אמר רב אפילו בשנים ושלשה בתי דינין וכו' אמר ריש לקיש לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות עושין וכו' תניא כותיה דרבי יוחנן אין עושין שלש עיירות וכו'. ורבינו לכאורה נראה שפסק כזמנין קמא דרב דבבית דין אחד הוא דאין עושין וכריש לקיש דאמר לא שנו אלא במקום וכו'. ויש לתמוה עליו איך פסק כריש לקיש לגבי ר' יוחנן ועוד דאמרו בגמרא תניא כותיה דר' יוחנן. ונראה לי דטעמא הוא משום דאמרינן בתוספתא פ' י"ד ר"ש בן אלעזר אמר אין עושין שלש עיירות הנדחות בא"י אבל עושין אחת או שתים ר"ש אומר אף שתים לא יעשו אחת ביהודה ואחת בגליל משמע דלישנא דאחת או שתים משמע דאפילו במקום אחד ומדר"ש פליג ואמר אף שתים לא יעשו וא"כ מתניתין דנקט האי לישנא משמע דהם במקום אחד ומברייתא ליכא תיובתא לריש לקיש דאתיא כר"ש דתוספתא וריש לקיש אינו בא אלא לפרש המשנה ומה שאמר בגמרא תניא כותיה דר' יוחנן וכו' אינו רוצה לומר סיוע לר' יוחנן דפירושא דמתני' הוא כך אלא הסיוע הוא דמצינו סברתו מפורשת אבל אינו מוכרח שפירוש המשנה הוא כך אדרבה פירוש המשנה כריש לקיש וברייתא כר"ש וכיון שכן ראוי לפסוק כסתם מתניתין דפירוש המשנה כך הוא והכי משמע ומשום דפסק כריש לקיש דלא חייש לקרחה פסק כזימנין אמר רב קמא דלא חייש לקרחה. אבל הראב"ד ז"ל כתב בהשגות כל זה שבוש דלעולם אין עושין וכו' עד אלא יהודה וגליל עד כאן. ונראה לי דכונת הראב"ד ז"ל ג"כ לפסוק כריש לקיש ומטעם רבינו אבל השיג עליו בתרתי חדא דהראב"ד פסק כזמנין אמר רב בתרא מפני דנראה לו דזמנין אמר רב בתרא הדר ממאי דאמר מתחלה ולז"א לא בב"ד אחד ולא בשלשה. ועוד השיג עליו דמשמע ליה דמאי דכתב רבינו מרוחקות משמע דאפילו שיהיו ביהודה או בגליל כיון שהם מרוחקות סגי ואמר דאין הדבר כן אלא הדבר תלוי ביהודה וגליל, ורבינו אפשר דסבירא ליה דמאי דאמרו יהודה וגליל לדוגמא נקטה וה"ה מרוחקות זו מזו, ודע שמ"ש אבל שתים בגליל ושתים ביהודה אין עושין אין הכונה כמו שכתב בעל מגדל עוז ז"ל שהם ארבע אלא שתים ביהודה או שתים בגליל דאל"כ קשיא רישא לסיפא דרישא משמע דשלש מפוזרות אין עושין ובסיפא משמע דארבע אין עושין הא שלש עושין א"כ קשיא אלא ודאי ר"ל שתים ביהודה או שתים בגליל. ומהר"י קולון ז"ל עמד על לשון זה בשרש ק' ע"ש:

10 אין עושין עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים ויאמרו להם נלך ונעבוד וכו'. במשנה:

11 מתרין ומעידין בכל אחד ואחד וכו'. משמע דהכא דוקא דהנדחין יחידים צריך התראה לכל אחד ואחד אבל כשהודחה רובה כששולחין השני תלמידי חכמים אין צריך אלא להתרות לכלם יחד ומשום הכי לא כתב רבינו שם ומתרין לכל אחד ואחד ומה שאמרו בגמרא לומר שצריכין התראה לכל אחד ואחד היינו למדיחים וכדמשמע שם מדברי רש"י ז"ל:

12 אחר כך שולחין להם וכו'. כפי גרסת ספרינו אין מקום להשגת הראב״ד ז״ל שכאן לא הוזכר התראה מתחלה x. ובגמ' בפ' חלק סנהדרין דף קי"ב פליגי ר' יוחנן ור״ל חד אמר דנין ונסקלין וח״א מרבין להם בתי דינין ופסק רבינו כריש לקיש ואע״ג דר' יוחנן פליג עליה קיימא לן דהלכתא כותיה דר״ל משום דסתמא דגמרא שקיל וטרי אליבא דריש לקיש דפריך איני והאמר רבי יוסי בר חמא וכו' משמע דהלכתא כותיה:

13 בונין חומה חוץ ממנה עד שיכנס וכו'. שנאמר אל תוך רחובה מפיק ליה ממאי דקאמר אל תוך שהיה די לומר ברחובה מדקאמר אל תוך דדריש הכי אל תוך העיר שצריך שתהיה רחובה:

14 שיירא העוברת וכו'. פרק חלק סנהדרין דף קי"ב והוא הדין דמצלת כדאמרו במשנה החמרת והגמלת הרי אלו מצילין:

15 נכסי אנשי מדינה וכו'. שם מימרא דרב ומוקי לה כגון דקיבל עליה אחריות:

16 נכסי הרשעים שהודחו וכו'. שם במשנה ושל רשעים בין שבתוכה בין שחוצה לה הרי אלו אבודין ובגמרא אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה ופירש"י הקרובים לעיר שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו היום עצמו וכו' ע"כ. משמע דס"ל דאם הם קרובים לעיר הולכים להביאם ולקבצם פה ולשרפם, אבל מלשון רבינו ז"ל לא משמע כן אלא פירוש רב חסדא הוא דאם אחר שהודחו ונקבצו עמה הרי אלו אובדין אע"פ שלא היו שם בשעת הדחה וזהו שאמר אם נקבצו עמה וכו':

17 שער הראש אבל של פאה וכו'. בעיא שם ופסק רבינו לחומרא דאסור אף בשל צדיקים:

18 הבכור והמעשר וכו'. משמע ליה דפליג ר"ש את"ק ות"ק ס"ל דבכור ומעשר בכלל בהמתה ופסק כותיה ואין דעת הראב"ד ז"ל כן אלא שר"ש מפרש לת"ק:

19 מעשר שני וכו'. שם דף קי"ב בברייתא ורב חסדא מוקי להך ברייתא במעשר של עיר הנדחת שנכנס לירושלים ונפל מחיצות ירושלים. דאי חוץ לירושלים ממון גבוה הוא וירושלים עצמה אינה נעשית עיר הנדחת וע"כ בעיר אחרת היא ונפל מחיצות כדי שלא תקלוט מחיצות. ורבינו לא ביאר זה והוא ז"ל פסק כרב חסדא במעשר שני בגבולין דממון גבוה הוא שכן כתב בהלכות בכורות פרק ששי עיסה של מעשר שני בירושלים חייבת בחלה משמע דבגבולין ממון גבוה פטור וא"כ היה לו לבאר כן ולא ידעתי למה:

1 סנהדרין פתח ↗

דָּבָר אַחֵר: ״לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ״ – אַזְהָרָה לַמֵּסִית וְלַמַּדִּיחַ.

2 סנהדרין פתח ↗

לְמֵימְרָא דִּבְדִינָא דְּרַבִּים דָּיְינִינַן לֵיהּ? כְּמַאן: לָא כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה וְלָא כְּרַבִּי יוֹנָתָן! דְּתַנְיָא: עַד כַּמָּה עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת? מֵעֲשָׂרָה וְעַד מֵאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מִמֵּאָה וְעַד רוּבּוֹ שֶׁל שֵׁבֶט.

4 משנה תורה, הלכות מלווה ולווה פתח ↗

אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ לֹא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה וְלֹא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה וְלֹא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יז "וְלֹא תַחֲבל בֶּגֶד אַלְמָנָה". וְאִם חָבַל מַחֲזִירִין מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. וְאִם תּוֹדֶה לוֹ תְּשַׁלֵּם וְאִם תִּכְפֹּר תִּשָּׁבַע. אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ נִשְׂרַף קֹדֶם שֶׁיַּחְזִיר לוֹקֶה: וְכֵן הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין שֶׁהִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן בֵּין שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ אַחַר הַלְוָאָה בְּיָדוֹ אוֹ עַל פִּי בֵּית דִּין לֹא יַחֲבל כֵּלִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ כְּגוֹן הָרֵחָיִם וְהָעֲרֵבוֹת שֶׁל עֵץ וְיוֹרוֹת שֶׁמְּבַשְּׁלִין בָּהֶם וְסַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד ו "כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל". וְאִם חָבַל מַחְזִיר בְּעַל כָּרְחוֹ וְאִם אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ נִשְׂרַף קֹדֶם שֶׁיַּחְזִיר לוֹקֶה: חָבַל כֵּלִים הַרְבֵּה שֶׁל אֹכֶל נֶפֶשׁ כְּגוֹן שֶׁחָבַל עֲרֵבָה וְיוֹרָה וְסַכִּין חַיָּב עַל כָּל כְּלִי וּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִלּוּ שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁהֵן עוֹשִׂין מְלָאכָה אַחַת חַיָּב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵּלִים וְלוֹקֶה שְׁתַּיִם עַל שְׁנֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד ו "לֹא יַחֲבל רֵחַיִם" וָרָכֶב לְחַיֵּב עַל הָרֵחַיִם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הָרֶכֶב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהָרֶכֶב וְהָרֵחַיִם מְיֻחָדִין שֶׁהֵן שְׁנֵי כֵּלִים וּמְשַׁמְּשִׁין מְלָאכָה אַחַת וְחַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּךְ כָּל שְׁנֵי כֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מְלָאכָה אַחַת חַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן אִם חָבַל צֶמֶד בָּקָר הַחוֹרֵשׁ לוֹקֶה שְׁתַּיִם: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין וַאֲפִלּוּ שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁבָּא לְמַשְׁכֵּן לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וִימַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא עוֹמֵד בַּחוּץ וְהַלּוֶֹה נִכְנָס לְבֵיתוֹ וּמוֹצִיא לוֹ הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יא "בַּחוּץ תַּעֲמֹד". אִם כֵּן מַה בֵּין בַּעַל חוֹב לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. שֶׁשְּׁלִיחַ בֵּית דִּין יֵשׁ לוֹ לִקַּח הַמַּשְׁכּוֹן מִיַּד הַלּוֶֹה בִּזְרוֹעַ וְנוֹתְנוֹ לַמַּלְוֶה וּבַעַל חוֹב אֵין לוֹ לִקַּח הַמַּשְׁכּוֹן עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַלּוֶֹה מִדַּעְתּוֹ. עָבַר בַּעַל חוֹב וְנִכְנַס לְבֵית הַלּוֶֹה וּמִשְׁכְּנוֹ אוֹ שֶׁחָטַף הַמַּשְׁכּוֹן מִיָּדוֹ בִּזְרוֹעַ אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי נִתַּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יג "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ". וְאִם לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ כְּגוֹן שֶׁאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ נִשְׂרַף לוֹקֶה. וּמְחַשֵּׁב דְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן וְתוֹבֵעַ הַשְּׁאָר בְּדִין: אֶחָד הַמְמַשְׁכֵּן אֶת חֲבֵרוֹ בְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ בְּיָדוֹ בִּזְרוֹעַ אוֹ מִדַּעַת הַלּוֶֹה אִם אִישׁ עָנִי הוּא וּמִשְׁכְּנוֹ דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לְהַחְזִיר לוֹ הָעֲבוֹט בְּעֵת שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ. מַחְזִיר לוֹ אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה כְּדֵי לִישֹׁן עָלָיו וְאֶת הַמַּחְרֵשָׁה בַּיּוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְלַאכְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יג "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט". עָבַר וְלֹא הֵשִׁיב לוֹ כְּלִי הַיּוֹם בַּיּוֹם וּכְלִי הַלַּיְלָה בַּלַּיְלָה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד יב "לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ" לֹא תִּשְׁכַּב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ זוֹ כְּסוּת לַיְלָה. וּבְכֵלִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן מְלַאכְתּוֹ בַּיּוֹם אוֹ לוֹבְשָׁן הוּא אוֹמֵר שמות כב כה "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" מְלַמֵּד שֶׁיַּחֲזִירוֹ כָּל הַיּוֹם. אִם כֵּן הוּא שֶׁמַּחְזִיר לוֹ הַמַּשְׁכּוֹן בְּעֵת שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ בְּעֵת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ מַה יּוֹעִיל הַמַּשְׁכּוֹן. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמֵט הַחוֹב בִּשְׁבִיעִית וְלֹא יֵעָשֶׂה מִטַּלְטְלִין אֵצֶל בָּנָיו אֶלָּא יִפָּרַע מִן הַמַּשְׁכּוֹן אַחַר שֶׁמֵּת הַלּוֶֹה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמְמַשְׁכֵּן אֶת הֶעָנִי דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ וְלֹא הֶחֱזִירוֹ לוֹ בִּזְמַנּוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִשּׁוּם דברים כד י "לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ" וּמִשּׁוּם הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט וּמִשּׁוּם לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ. אֲבָל אִם מִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהַחְזִיר כְּלָל וְאֵינוֹ עוֹבֵר בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ: שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁבָּא לְמַשְׁכֵּן לֹא יְמַשְׁכֵּן דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִתֵּן אוֹתָם מַשְׁכּוֹן כְּגוֹן בֶּגֶד שֶׁעָלָיו וּכְלִי שֶׁאוֹכֵל בּוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וּמַנִּיחַ מִטָּה וּמַצָּע לֶעָשִׁיר וּמִטָּה וּמַפָּץ לֶעָנִי. וְכָל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ יֵשׁ לוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ וְיַחְזִיר לוֹ כְּלִי הַיּוֹם בַּיּוֹם וּכְלִי הַלַּיְלָה בַּלַּיְלָה. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כֵּלִים נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. עַד מָתַי הוּא חַיָּב לְהַחְזִיר וְלִקַּח עַד לְעוֹלָם. וְאִם הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן מִדְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן לַלּוֶֹה הֲרֵי זֶה מַנִּיחוֹ אֶצְלוֹ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמִשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְאֵילָךְ מוֹכֵר הַמַּשְׁכּוֹן בְּבֵית דִּין. מֵת הַלּוֶֹה אֵינוֹ מַחְזִיר לְבָנָיו. מֵת הַלּוֶֹה אַחַר שֶׁהֵשִׁיב לוֹ הַמַּשְׁכּוֹן שׁוֹמְטוֹ הַמַּלְוֶה מֵעַל בָּנָיו וְאֵינוֹ מַחְזִיר: הֶעָרֵב מֻתָּר לְמַשְׁכֵּן בִּזְרוֹעַ וּלְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִטּל הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר משלי כ טז "לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר". וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂכָר אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין שְׂכַר מְלַאכְתּוֹ בֵּין שְׂכַר בְּהֶמְתּוֹ וְכֵלָיו בֵּין שְׂכַר בֵּיתוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי בֵּית דִּין וְנִכְנָס לְבֵיתוֹ וְנוֹטֵל הַמַּשְׁכּוֹן בִּשְׂכָרוֹ. וְאִם זָקַף עָלָיו הַשָּׂכָר בְּמִלְוֶה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד י "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה" וְגוֹ': מִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי אִם הָיָה שְׂכָרוֹ יָתֵר עַל פְּחָתוֹ כְּגוֹן קַרְדֹּם וּמַסַּר הַגָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַשְׂכִּירוֹ וּמְנַכֶּה שְׂכָרוֹ תָּמִיד בְּחוֹבוֹ מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה וְאֵין צָרִיךְ רְשׁוּת בְּעָלִים:

6 סנהדרין פתח ↗

אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דָּנִין וְסוֹקְלִין, דָּנִין וְסוֹקְלִין, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מַרְבִּין לָהֶן בָּתֵּי דִינִין.

9 סנהדרין פתח ↗

״הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר וְכוּ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לָנוּ בְּתוֹכָהּ וְהוּדְּחוּ עִמָּהּ – אִם נִשְׁתַּהוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם, הֵן בְּסַיִיף וּמָמוֹנָן אָבֵד. פָּחוֹת מִיכָּן, הֵן בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלֵט.